רואים אותנו בעיניים אחרות

אני רוצה לספר לכם על משהו שאני מבחינה בו במפגש עם הבן שלי, בן העוד רגע 26, שחזר אחרי כמעט 3 שנים מאוסטרליה.

 הוא יצא מהבית עם שער קצר וחזר עם שער ארוך. מה עבר בשנים האלו? אני מתבוננת וחושבת לעצמי כמה דברים הוא חווה? אילו מפגשים היו לו? כמה רגעים שבהם התרגש? התקשה ?שמח? התפעל? נעצב ?כמה דברים הוא למד מאנשים אחרים? מעבודות שעבד בהן…? הילד שלי חזר מהעולם הגדול קצת אחר, גדול יותר, בן אדם של החיים.

אני מתרגשת מאד לא יכולה להוריד ממנו את העיניים. אנחנו מתחבקים הרבה ואני מרגישה קירבה ושמחה גדולה אבל אני גם רואה בעיניו וחווה את השינוי שעליו אני רוצה לדבר וזה לא קל. הוא רואה אותי ואת אבא שלו ואת הבית שלנו בעיניים אחרות. אני רואה לו בעיניים את ההתפכחות. הוא רואה אותנו בממדים טבעיים יותר לטוב ולרע. אני מרגישה לרגעים איזה חוסר בטחון כזה, בודקת יותר מפעם איך אני נראית בעיניו? מה הוא חושב עלי? כשהוא נכנס למטבח אני מרגישה שיש לו מה להגיד על איך אני חותכת את הירקות, על איך הבית נראה ועלי כאדם. העיניים שלו יותר ביקורתיות. אני מרגישה שחזר ילד שנחשף לעוד אפשרויות בחיים אני מרגישה חשופה יותר בפניו.

באמצע שנות העשרים קורה משהו להרבה ילדים- הם מתחילים להסתכל עליינו ההורים בעיניים אחרות. הם קולטים שאיך שגידלנו אותם ואיך שנהגנו וחינכנו בעצם באמת משפיע עלייהם ולפעמים הם לא אוהבים את מה שהם מגלים. לפעמים זה הזמן שיתחילו לכעוס עליינו להאשים להתרחק. אנחנו לא מבינים מה קרה – איך הילדה הזאת שהיתה ממש קרובה אלי, שיתפה בהכל, נהייתה מרוחקת וכועסת? איך הילד שהיה תלמיד נהדר, כאילו עושה לי דווקא ולא מוכן ללמוד באוניברסיטה? הם מתעקשים פתאום לעשות הכל בדרך שלהם. אנחנו מנגד לא מבינים מה עשינו מה השתנה? למה כבר לא מקשיבים לנו?

המהלך הזה טבעי . שנים שהיינו כמו אלוהי האמת עבור הילדים שלנו. דרכנו הם חוו את החיים. אנחנו ניהלנו הובלנו החלטנו והם אחרינו גם אם הם לא מרוצים וקצת מתנגדים, בדרך כלל הם אחרינו. אין להם יותר מידי שאלות. ואז פחות או יותר באמצע שנות העשרים או אחרי כן הם מתעוררים ומקבלים פרספקטיבה חדשה אחרת רואים אותנו בהשוואה לאחרים ופתאום משהו עשוי להשתנות. זה יכול להבהיל אותנו אנחנו עשויים להפגע אבל בעצם אנחנו פשוט בנקודה במסע המשותף איתם שבה ההבדלים ביננו נהיים מחודדים והיחסים יכולים להכנס לממד הדדי יותר שמתחיל בזמן הזה ונמשך ומתרחב כשהם מקימים את המשפחות שלהם ונהיים הורים בעצמם.

על התהיות והכאב שכרוכים בשינוי הזה אפשר ללמוד בקבוצות שלי וגם על מה שאפשר לעשות כדי לא לשקוע למרה שחורה אלא דווקא להתרומם לגבהים חדשים ולהיפתח לאפשרויות חדשות ביחסים.

אם אתם הורים לילדים מעל גיל 25 רווקים נשואים עם או בלי ילדים, אני מחכה לכם. (לדף הקורס לחצו כאן)

בואו! לא תצטערו.