יחסים עם קיפוד

בחמש בבוקר פגשתי בחצר קיפוד. הוא ממש התקרב וקפא כשגם אני התקרבתי. הקוצים הקטנים הצפופים התקשחו. הסתכלתי עליו וחשבתי על הפער הגדול שבין הפנים הרכות שלו לגוף הקוצני. כמו הפער בין הלב להגנות. חשבתי על הקוצים שמזדקרים בין אנשים ועל הלב שמתגעגע לחיבוק פשוט וחם. ואז המחשבות זרמו לקוצים שאני פוגשת בין הורים וילדים בגיל המבוגר ונזכרתי במפגש מרטיט בין אמא ובן שישבו אצלי בקליניקה החזיקו ידיים הסתכלו בעיניים ודיברו על מה שעומד ביניהם כבר שנים. במרחב שהם יצרו התגלתה קירבה גדולה. במרחב שהם יצרו נשרו הקוצים והופיע הלב במלוא הדרו, חומל ומחבק.

המחשבות שלי נדדו לסיפורים כואבים שאני פוגשת בקבוצות הורים כמו הסיפור ששמעתי מאשה אחת שסיפרה שאחרי בייביסיטר של שעות שהסתיים בחצות היא נהגה חזרה לביתה, מרחק של שעה נסיעה כי הבת שלה לא הזמינה אותה להישאר וללון אצלה. מה קרה לילדה הזו? מה קורה לה שהיא לא מחזיקה בראש את אמה ?

בסיפור שאני מספרת אין רעים וטובים. הכאב משותף אך לא בהכרח מראה את עצמו באותו האופן. הקוצים של ההורים פוגשים את השריון שעטו על עצמם הילדים שלהם. איזו עדינות מתבקשת במפגש הזה ואיך הוא נראה, לא פעם, כמו פיל בחנות חרסינה- בילדות ההורים הם לפעמים פילים ובבגרות הילדים נהיים לפילים. ומתחת לקוצים יושב הלב ומבקש את הקירבה.

מה קרה? איך סיפור גדול של אהבה נתינה התמסרות ורצון טוב התגלגל כך? עוד רגע נשב לשולחן החג לקראת השנה החדשה. השנה הזו שבה נוכל לבחור למי לתת את עיקר תשומת הלב לקוצים או ללב? מזמינה אתכם הורים וילדים מבוגרים להעדיף את הלב' להעדיף את ההסכמה לכבד ולתת מקום להבדלים, להעדיף את הרגעים הטובים על פני הכואבים לחבק את מה שיש ולהניח בצד את התמונות האידיאליות על איך זה אמור להיות. ׳למצוא את דרך המלך׳ הוא הקורס שיפתח את הלב וישנה את התודעה ויזמין למפגש בראיה חדשה של היחסים שבין הלב לקוצים. אם אתן רוצות להתנהל אחרת בפלונטרים המשפחתיים. (לדף הקורס לחצו כאן)

בואו יש לנו על מה לדבר!