אני וחמותי

אני רוצה לספר לכם משהו קטן על הקשר שלי עם חמותי- אני מתקשרת אליה פעם בשבוע ולא פעם כשאני במרכז אני ישנה אצלה. יש לי מפתח ואני מרגישה מאד נוח להגיע אליה. היא מצידה מזמינה אותי לחגוג ביומולדת שלי, לאכול איתה צהריים ולצאת לקניות.

אני אשתף כאן שגם אני וגם חמותי החלטנו ״לעבוד בזה״ כלומר להשקיע מאמץ כדי שזה יקרה. ללא ספק מזל גדול. לפעמים קצת מתוח או טעון וזה ברור ששתינו מבינות שהקשר הזה חשוב ושחשוב לטפח אותו. אבל אני חושבת שהיא ממש אימצה את המונח לכלה באנגלית- daughter-in-law ובמידה רבה זה סוד הקסם. לראות בי קצת כמו בת שלה.

הקשר ביננו לבין הכלות והחתנים שלנו כרוך בהסכמה לקבל לחיינו מישהו שלא אנחנו בחרנו. אולי מהתחלה לא אהבנו אותו ואיכשהו הוא הרגיש. אולי אפילו פה ושם זרקנו איזו מילה… אולי היא נראתה לנו לא מספיק טובה בשביל הבן שלנו. אולי הוא פשוט כל כך שונה מהמשפחה שלנו וקשה ליהנות יחד. אולי היא כמעט לא באה אלינו וזה ממש מעליב ואולי אנחנו מרגישות שהבת עושה רק מה שהוא רוצה וזה צובט לנו בלב. מורכבויות כאלה ואחרות עולות בלי סוף בקבוצות שלנו. אז מה עושים?

אם אתם הורים לילדים מעל גיל 25 רווקים נשואים עם או בלי ילדים ואתם מבינים על מה אני מדברת בואו ללמוד את המודל-'תנאים של חיבה' ולשנות ולהשפיע לטובה על הקשרים שלכם עם הילדים המבוגרים שלכם וגם עם הכלות והחתנים שלכם. (לדף הקורס לחצו כאן)