מדריך-נוכחות במקום כוחנות

הורים מבוגרים שואלים את עצמם האם ביכולתם להשפיע על ילדיהם המבוגרים כך שיצליחו לראות גם אותם כבני אדם בעלי רגשות לגיטימיים, צרכים ורצונות. הורים רבים, יאמרו- "עשינו הכל כדי לחנך ולגדל ילדים טובים, חברותיים ורגישים לזולת שלא חושבים ש'הכל מגיע להם' וזה איכשהו נעצר כשזה מגיע אלינו" מה קורה כאן? למה זה מגיע לנו?

באחת הקבוצות סיפרה משתתפת שכשבנה (היום בן 38 נשוי ואב ל3 בנות) היה בגיל ההתבגרות היה לה קשה מאד לקבל שהחדר שלו מבולגן. היא הייתה נכנסת לחדר ומסדרת אותו והבן מצידו ממש כעס. הריטואל חזר על עצמו אינספור פעמים והיא התמידה בעיקשותה. היום היא רק מתחילה לקפל כביסה כשהיא נמצאת אצלם בבית הוא מייד פוקד עליה להפסיק כועס וזועם והיא לא מבינה מה כבר עשתה.

משתתף אחר סיפר שכשהוא מגיע לבקר את הבת שלו, בת 42 אמא לשני בנים, הוא משתגע לראות את הילדים שלה צופים שעות בטלוויזיה ובכל פעם שהוא נכנס הוא נגש ומכבה את הטלוויזיה. "אני לא יכול לסבול את זה". הבת מצידה אמרה לו שהיא לא יכולה לסבול את השתלטנות הזאת והיא זוכרת שגם כשהייתה ילדה הוא הרשה לעצמו לבדוק מה יש לה בתיק, או לחטט במגירות שלה בחדר הפרטי שלה וגם היא לא יכולה לסבול את זה יותר.
אז יש קשר בין עבר להווה. וחשוב שנכיר ברצף של החיים שנצרב בתוכנו ובתוך ילדינו ומשפיע על מה שקורה ביחסים היום.

כוחנות זמינה מאד להורים צעירים. היא כלי יעיל לעצור בטווח הקצר התנהגות או עניין אחר שלא נראים נכונים בעיננו. בגיל הצעיר לא מעט פעמים היא עובדת ובעיקר ממחישה את הבדלי הכוחות בין הורים וילדים ומחזקת אותם. גם כשנראה שעניין כלשהו נפתר יתכן ומשקע כלשהו נוצר ונפגוש בו בעתיד. בגיל המבוגר כשאנחנו מתנהגים בכוחנות הילדים מגיבים בכעס, מחזירים לנו בכוחנות מצידם, מתרחקים ואף מתנתקים.

אז הנה כאן ארבעה טיפים שיענו על האפשרות להנכיח מה חשוב לנו ולא מתוך פעולה כוחנית. כמובן שלא תמיד ההנכחה תעזור ונצטרך לפעמים לקבל את זה שמה שחשוב לנו לא בהכרח חשוב להם. אבל בכל מקרה האפשרות שנתקרב בזכות ההנכחה גדולה מאד בעוד שאם ננהג בכוחנות יש סיכוי גדול שניצור מרחק.
מהם 4 הטיפים שלנו, לכם ההורים המבוגרים, כך שתשפיעו על ילדיכם שיראו אתכם ויכבדו אתכם בלי לנהוג בכוחנות?

1. להימנע מהורות יתר
   כאשר אנחנו תמיד אומרים כן לכל בקשה של הילד המבוגר שלנו, גם כאשר לא מתאים לנו למלא את הבקשה, אנחנו מוחקים את עצמנו ומעבירים מסר שאין צורך לראות את הצרכים שלנו. המסר הוא- אנחנו כאן רק בשבילכם ואין חשיבות לרצונות שלנו. הילד המבוגר שלנו, שבאמת זקוק או נוח לו להעזר בנו מקבל את הרושם שהכל בסדר והוא יכול להמשיך ולהתמקד רק בעצמו. כאשר הבחירה שלנו לומר כן תמיד, מקבלת מקום של קבע בחיים היא עשויה לתרום לכך שהוא יפגין פחות אמפטיה כלפינו- זה כוחו של הרגל. באחת הסדנאות אם סיפרה שכאשר אמרה לבן שלה שלא תוכל השבוע לבוא לשמור עוד יום על ילדיו , כי זה נופל על יום הלימודים שלה, הוא ענה לה בתגובה :" מה את צריכה בגילך ללכת ללמוד. אני אשלם לך את השיעור של אותו יום". תזכרו שהילדים שלכם חיים את חייהם וגם אתם יכולים לחיות חיים שהם גם מעבר להם. אתם לא רק הורים.
2. דוגמא אישית שמבססת את חווית ה'אני -אתה'
   ילדים מסתכלים על התנהגותנו ולומדים ממנה. האם אנחנו מודעים לצרכינו ולרגשותינו והאם אנחנו מתקשרים אותם בנינוחות? האם אנחנו אמפטיים כלפי עצמנו וכלפי צרכינו? האם אנחנו נותנים לעצמנו מקום? הנכחת הצרכים שלנו מובילה ליחסים שיש בהם הכרה הדדית. הנכחת הצרכים שלנו מחייבת את הילד לראות מציאות מורכבת , לראות גם את צרכינו השונים והמגוונים וללמוד לכבד את זה. הורה שיכול לומר בפשטות בלי להאשים ובלי להטיל סנקציות, שחשוב לו שהילדים יגיעו בזמן לארוחת שישי מנכיח את עצמו ומלמד את ילדיו לשים לב גם אליו. הורה שיאמר- "אנחנו נוסעים לחודש לטייל "ויענה לבנו שאומר- "וואו איך נסתדר? אתם לא יכולים לנסוע לכל כך הרבה זמן" -"אנחנו שמחים לעזור ומבינים שלא יהיה לכם קל אבל חשוב לנו לנסוע לטייל ואנחנו בטוחים שתסתדרו…. "מעביר מסר ברור שיש מקום לצרכיו וגם מעביר מסר שהוא סומך על הילד שלו שימצא פתרונות..
3. הסכמה לשחרר שליטה ובעלות
   האב שנכנס לבית של בתו ופועל כפי שנראה לו בלי להתחשב שהוא נמצא במרחב שלא בבעלותו פועל כך מתוך רצון לשלוט במצב ולנהל אותו. ההכרה בכך שהחיים החדשים של ילדנו מנוהלים על ידם חשובה מאד. אם משהו מפריע לנו נצטרך לבקש רשות ולבדוק אם מתאים להם שנביע את דעתנו. למשל ברגע של שקט אם היה אותו אב שואל את בתו- אני יכול לשתף אותך במשהו? והיה נענה בחיוב יכול היה לומר- קשה לי לראות את הילדים צופים כל הזמן בטלוויזיה. אולי זה יעורר שיחה איתה, אולי היא תגיד שבעיניה זה בסדר…בכל מקרה להכיר בכך שאנחנו כבר לא מחנכים ועליינו לשחרר את הרצון להוביל את הקו שלנו זה יהיה בעל ערך רב.
4. לחפש משמעות גם במקומות אחרים
   יש לנו צורך להיות משמעותיים עבור ילדנו ולפעמים אנחנו משתמשים ביכולות הכלכליות שלנו באופן כוחני. כשאנחנו נותנים להם כסף, הלוואה, קצבה קבועה, עובדים כדי לתת להם עזרה כספית ולממן את לימודיהם זה דבר חשוב כי זה מלמד אותם את החשיבות של קהילה משפחתית תומכת ובערך של שותפות ואכפתיות. אולם ביחד עם התמיכה והסיוע יש מצבים שבהם העזרה היא בעצם אקט כוחני של שליטה. זו דרך להרגיש משמעותיים ובעלי ערך. לפעמים בגלל שעזרנו אנחנו גם מרגישים שלגיטימי שנביע דעה או ניתן עצה למרות שלא התבקשנו. "בעל המאה הוא בעל הדעה" הרצון הטוב עשוי להתגלגל לחזות כוחנית שלכאורה נותנת לנו זכות להתערב בחיי הילד המבוגר. אין קשר בין הרצון לעזור להם לאפשרות שלנו להתערב בחייהם. ותמיד טוב לזכור שהבחירה אם וכיצד לעזור נתונה בידינו ולבחור לא לעזור זה לגיטימי. את המשמעות שלנו כדאי לחפש גם במקומות אחרים שלא קשורים רק לילדים.

אני מזמינה אתכם להצטרף לקורס ללמידת המודל 'תנאים של חיבה' ולהשפיע ולשנות את הקשר שלכם עם ילדיכם. (לדף הקורס לחצו כאן)