טענות של ילדים מבוגרים

כשהייתי בת שלוש עשרה וחצי הודעתי להורים שלי שאני רוצה ללמוד בתיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר.        אמא אמרה בשום פנים ואופן אבא אמר תני לה לנסות היא לא תתקבל…

אבל…התקבלתי 

ואז החל מאבק ביני לביניהם. צעקות וויכוחים כעסים משני הכיוונים.            ברגע מכונן כלשהו, שאלוהים יודע מאיפה הוא הגיע, אמרתי להם שהם לא יכולים להחליט עבורי החלטה גורלית כל כך ואיכשהו זה עבד.

איזה מזל היה לי..

אחת ההחלטות הכי משמעותיות בחיי היתה ההחלטה הזו. איזה מזל היה לי שהורי קיבלו את הבקשה שלי.

תחשבו על מליון פעמים שילדים רוצים משהו ואנחנו ההורים, לפעמים מסיבות ממש מוצדקות, לא נענים להם.  עכשיו לרגע אחד תחשבו על זה מנקודת מבטו של הילד-

כמה זה קשה להיות תלוי כמעט כל הזמן בהחלטות ובהסכמות של ההורים. כמה זה קשה לוותר על רצונות או  על צרכים לא מסופקים.

שנים אחר כך כשהם בני 30 40 הם באים בטענות כמו- אתם לא אפשרתם לי ללמוד מה שרציתי, או עברתם דירה וניתקתם אותי מהחברים, או הכרחתם אותי לנגן בפסנתר ועוד ועוד בלי סוף דוגמאות של דברים שקרו בניגוד לרצון האותנטי של הילד.

בקבוצות שלי אני מדברות בלי סוף על הבדלי הכוחות האלו וההשפעה הגדולה של ההבדלים האלו מתחילת  החיים ולאורך כל הדרך.

כשהם חוזרים לסיפורים המוקדמים, לא פעם קשה לנו כהורים להבין למה זה צף עכשיו?

יותר מכך קשה לנו מאד לראות כמה זה היה קשה עבורם ואנחנו לא זוכרים מספיק כמה לפעמים היה קשה לנו  כשאנחנו היינו ילדים.

הורים לילדים בוגרים בני 25 ומעלה, רווקים, נשואים, עם או בלי ילדים, אם אתם נתקלים בחוויות כאלה ואחרות  של מתחים כעסים ריחוק התעלמות ועוד שכאלו מקומכם איתי. (לדף הקורס לחצו כאן)

בואו יש לנו על מה לדבר!