תקשיבו לסיפור הזה

תקשיבו לסיפור הזה, שסיפרה משתתפת באחת הקבוצות של ׳תנאים של חיבה׳,אולי קרה גם לכן/ם…

סיפור: ״השבוע הרגשתי לא טוב קצת שפעת לא משהו מי יודע מה… נכנסת הבת הבכורה שלי, בת 42, אמא לשלוש בנות ולא מפסיקה לבכות. לא יודעת מה קרה לה היא אומרת לי-"אמא אני כל כך מפחדת שיקרה לך משהו. אני לא יכולה לדמיין את החיים בלעדייך.״ אני לא מבינה מאיפה זה נחת עלי. הכל בסדר, אני אומרת לה, זה רק שפעת אפילו לא חמורה. אני קצת מקוררת אפילו אין לי חום והיא לא נרגעת.
הבת שלי הזאת לפעמים כל כך קשה איתה, היא מפילה עלינו את הילדים בלי לשאול, לא מקשיבה לי, לא רואה שקשה לי שאני כבר לא כמו פעם, שכבר אין לי כוח ופתאום היא ככה בוכה ובוכה ממש כמו ילדה קטנה. מה זה מה קרה לה? ובאמת אני ממש בסדר שפעת ממש קלה…״

מן רגע כזה של גילוי הלב גילוי של הפחד העמוק של הילדים שלנו. כמה מתעתע הקשר הזה.
רגע נדמה שלא באמת אכפת להם מאיתנו, אולי אפילו מרגישים קצת מנוצלים על ידם ורגע הפחד הזה שצץ פתאום. כשהם היו קטנים היינו כמו אלוהים בשבילם באמת לא יכלו בלעדינו, אבל עכשיו??? הרי כבר יש לה משפחה משלה היא אשה גדולה מה הסיפור?

אז כן, הילדים הגדולים שלנו פוחדים מאד להתייתם. לאבד אותנו ההורים זה לעמוד חשופים ופגיעים מול המוות שלהם, שיגיע ביום מן הימים. כשאנחנו ההורים נחלשים, הילדים שלנו מתקשים לשחרר אותנו מהתפקיד שלנו כשומרים ומגנים עלייהם. הכמיהה של ילדים גדולים, גם בני 40 ו 50, היא שכל זמן שההורים בחיים, אם תהיה להם מצוקה גדולה הם יעזרו, יחלצו אותם מהבוץ, ״הם יהיו שם בשבילנו״.
גם כשהיחסים לא טובים הכמיהה הזאת קיימת חבויה איי שם.
זה סיפור קטן, אחד מיני רבים ומגוונים שעולים במפגשים שלנו.

אז אם אתם הורים לילדים מעל גיל 25 30 ארבעים ויותר רווקים נשואים עם או בלי ילדים ואתם נתקלים ברגעים האלו שהילדים מבלבלים אתכם ואתם רוצים להשפיע לשנות להתקרב אתם מוזמנים להצטרף לקבוצות ללמידת המודל 'תנאים של חיבה' וליצור שינוי בקשר.

בואו יש לנו על מה לדבר!