סבתאות

בעבר דמות הסבתא הייתה קשורה ישירות לדמות של אישה מבוגרת, חמימה, שעיסוקיה המרכזיים הם גידול נכדים, בישול, ותמיכה שקטה במשפחה. אך בעשורים האחרונים, המושג "סבתא" קיבל משמעויות חדשות ומגוונות. נשים נכנסות לתפקיד הסבתאות כשהן עדיין פעילות מקצועית, עוסקות בתחומים מגוונים, שומרות על עצמאות כלכלית ובריאותית, ולא מוכנות להיכנס לתבנית הסטריאוטיפית הישנה. במציאות שבה גיל הפנסיה נדחה, תוחלת החיים עולה והקריירה ממשיכה, סבתאות הפכה מתפקיד חד-ממדי לזהות רבת-פנים.

מה הקשר בין סבתא לנכדים לעוגן רגשי משמעותי?

הקשר בין סבתא לנכדים נחשב לקשר עמוק, בלתי מותנה, ולעיתים אף מרפא. בניגוד להורות, שמגיעה עם עומסים של אחריות יומיומית, הסבתאות מאפשרת נוכחות אוהבת וחומלת בלי הצורך לשאת בנטל היומיומי של משמעת וחינוך. עבור הנכדים, סבתא היא דמות של ביטחון, חום, קבלה ללא תנאי ולעיתים מקום מפלט מהשגרה הלחוצה. המחקרים מראים כי מעורבות סבתא בחיי הנכדים משפרת את רווחתם הרגשית והחברתית, מעניקה תחושת שייכות ומשמעות, ואף מעצימה את תחושת המסוגלות ההורית של ילדי הסבתא.

הנכדים חווים עם הסבתא עולם רגשי אחר, כזה שאינו תובעני, אלא מכיל. החיבוק של סבתא, הסיפורים שהיא מספרת, המאכלים שהיא מבשלת, והמסורות שהיא מעבירה, כל אלה מהווים גשר בין דורות, מנחמים ומעשירים את עולמו הפנימי של הילד. לסבתא יש את הפריבילגיה להסתכל על הילד מעבר לתפקוד היומיומי, לזהות את החוזקות, להעצים את הייחודיות, ולתת מקום לפנטזיה, לדמיון ולרגש.

בנוסף, הקשר עם הסבתא מקנה לנכדים עוגן בזהות האישית והמשפחתית שלהם. הסיפורים המשפחתיים, ההיסטוריה, השורשים – כל אלה מועברים לעיתים קרובות דרך הסבתא, שהיא עדה חיה לעבר ומורה רוחנית להווה. הנכדים שומעים ממנה על ילדות הוריהם, על הדורות הקודמים, ועל ערכים שהולכים ומיטשטשים בעידן הדיגיטלי. בכך, הסבתא אינה רק דמות חמה, אלא גם סוכנת תרבות, מי ששומרת על רצף בין דורי.

הסבתא יכולה גם לשמש דמות מייצבת בזמנים של משבר כמו: גירושים, מחלה, מעבר דירה או כל שינוי משמעותי. היא יודעת להרגיע, להכיל, ולאפשר לילד תחושת ביטחון גם כאשר ההורים טרודים. לא במקרה, מחקרים פסיכולוגיים מצאו כי ילדים שיש להם קשר רציף ומשמעותי עם סבתא חווים פחות בדידות, מצוקה רגשית ותחושת זרות.

באופן טבעי, הקשר עם סבתא משתנה עם השנים – מקשר חזק ופיזי בגיל הרך, לקשר בוגר ומורכב יותר בגיל ההתבגרות והבגרות. אך היסוד נשאר: סבתא טובה היא זו שרואה, מקשיבה, מבינה – ונותנת. לא את מה שחייבים, אלא את מה שצריך באמת. וכשהנכד גדל – הוא זוכר.

סבתאות וזהות הנשית, בין חופש למחויבות

מעבר לזהות החדשה כסבתא, נשים רבות חוות טלטלה פנימית: מצד אחד הן שמחות ומתרגשות מהתפקיד החדש, ומצד שני הן חוששות לאבד את העצמאות שנבנתה לאורך שנים. האם סבתאות מחייבת ויתור על חופש? האם אפשר לשלב בין חיים אישיים, קריירה ותחביבים לבין תפקיד הסבתא? בעידן הנוכחי, נשים רבות מנסחות מחדש את גבולות התפקיד – בוחרות כמה הן רוצות להיות מעורבות, באיזו תדירות, ובאילו תנאים. עבור חלקן, הסבתאות היא פרק ב' מחודש באימהות; עבור אחרות – זהו פרק חדש לגמרי, שבו הן מגדירות את עצמן מחדש.

עבור רבות, תהליך ההפיכה לסבתא מעורר שאלות של זהות נשית – מי אני עכשיו? האם אני "זקנה" כי אני סבתא? או שמא מדובר בשלב שבו ניתן לממש את הנשיות במובנים עמוקים יותר – דווקא משום שאין עוד צורך לרצות, להתאים את עצמן לציפיות חברתיות או לגדל ילדים במובן המעשי. הסבתאות הופכת בעיני רבות להזדמנות לחיות מתוך חיבור לעצמן, לבגרות הפנימית, לחכמה שצברה עם השנים. החופש לבחור מתי, כמה ואיך להיות סבתא – הוא שמחזיר לנשים רבות את תחושת השליטה על חייהן.

יש נשים שחוות את תפקיד הסבתא כשליחות – הזדמנות להעביר ערכים, לחנך מחדש את הנכדים מתוך פרספקטיבה בוגרת יותר. אחרות מבקשות דווקא להדגיש את עצמאותן: לנסוע, ללמוד, לפתח קריירה שנייה או תחביבים, ולבחור להיות סבתא רק בזמנים שמתאימים להן. המפתח הוא בכבוד העצמי – לא להיסחף אחרי ציפיות הסביבה, אלא לעצב את תפקיד הסבתאות כך שיתמוך בהתפתחות האישית ולא ינגוס בה. בסופו של דבר, סבתאות והזהות הנשית כרוכות זו בזו – בריקוד עדין בין מתן לאחרים לבין נאמנות לעצמי. אישה שמצליחה למצוא את האיזון הזה – הופכת לסבתא אוהבת, חופשיה, ומשמעותית – לא רק עבור נכדיה, אלא גם עבור עצמה.

מהם אתגרי סבתאות, גבולות, תקשורת וציפיות?

אחד האתגרים הבולטים בתפקיד הסבתא הוא ניהול מערכות היחסים עם ההורים של הנכדים – ילדיה או ילדיה של בן או בת הזוג. לעיתים יש תחושת קונפליקט בין הרצון לעזור לבין חוסר הסכמה עם שיטות החינוך של ההורים. סבתאות מעורבת מדי עלולה לעורר התנגדות, בעוד שסבתאות מרוחקת מדי תיתפס כקרירה. יש צורך ביצירת תקשורת פתוחה, כבוד הדדי והבנת הגבולות. סבתא חכמה יודעת לא לשפוט, לא להתערב בניהול חיי המשפחה, אלא להוות מקור לתמיכה מבלי לחצות קווים אדומים.

אתגר משמעותי נוסף הוא פער הציפיות בין הדורות. לעיתים, הסבתא מצפה להיות חלק אינטגרלי מהחיים של הנכדים, בעוד שההורים שואפים לשמר אוטונומיה ולהציב גבולות ברורים. תחושת דחייה או הדרה עלולה לצוף כאשר הסבתא חשה שהיא "מיותרת" או שנוכחותה אינה מוערכת. מצד שני, הורים עלולים להרגיש שחמות או אם מתערבת יתר על המידה ופורצת את גבולותיהם כהורים. הסוד טמון ביצירת דיאלוג כנה, מקום שבו כל צד יכול לבטא את צרכיו ולבנות אמון הדדי לאורך זמן.

הצבת גבולות היא מיומנות בפני עצמה. סבתאות מיטיבה אינה מצריכה ויתור על רצונותיה האישיים של הסבתא, אלא דורשת איזון, להיות זמינה מבלי להפוך למובנת מאליה, לתת מבלי להקריב את עצמה. חשוב גם שהסבתא תזהה מתי מעורבותה תורמת ומתי היא עלולה לפגוע. לעיתים קרובות, הנכונות להקשיב, לשאול לפני פעולה, ולהיות רגישה לאקלים המשפחתי, היא זו שעושה את ההבדל.

השונות התרבותית, האישית והחינוכית בין הדורות יכולה להעמיק את הקונפליקט: הדור הצעיר עשוי לבחור גישות חינוכיות מודרניות, דיגיטליות או לא שגרתיות, בעוד שהסבתא נושאת עמה ערכים מסורתיים יותר. גם כאן, האתגר המרכזי הוא בהפיכת הפער לדיאלוג ולא למוקד של חיכוך. כשהסבתא לומדת להיות שותפה רגישה ולא שופטת, וכשההורים לומדים לכבד את ניסיונה ואת כוונותיה הטובות – נוצר מרחב בטוח לכולם.

לבסוף, סבתאות בריאה דורשת גם טיפוח הקול הפנימי של הסבתא עצמה, לשאול את עצמה מה היא רוצה מהתפקיד, מה מתאים לה, מה מקדם אותה ומה מכלה אותה. כשסבתא מתפקדת מתוך בחירה ולא מתוך חובה או אשמה, היא יכולה להיות נוכחת, אותנטית, קשובה ומשמעותית באמת. הגבולות, במקרה הזה, אינם חיץ – אלא גדר חיה שמאפשרת קירבה תוך שמירה על רווחה אישית ויחסים טובים לכל הצדדים.

סבתאות כחוויית התפתחות עצמית

לצד הנתינה והאהבה שמלוות את הסבתאות, רבות מהסבתות מספרות על שינוי פנימי עמוק שהן עוברות. המפגש עם הנכדים מחזיר לעיתים את הסבתא לילדותה, מאפשר לה לעבד מחדש חוויות עבר ולחוות הורות מזווית שונה. הסבתאות מהווה הזדמנות לצמיחה רגשית, להרחבת פרספקטיבה ולחיזוק תחושת המשמעות בחיים. נשים רבות מתארות את הסבתאות כמתנה – לא רק בשל הקשר לנכדים, אלא גם בגלל הדרך שבה התפקיד מחדש את זהותן ומפיח בהן רוח חיים. מעבר לכך, תהליך ההתקרבות מחדש לעולם הילדי מאפשר לסבתא לגלות צדדים בעצמה שנשכחו או הוזנחו במהלך השנים. המשחק, הדמיון, ההקשבה הסבלנית והיכולת להתבונן במציאות דרך עיני הילד – כל אלה מחיים בתוכה רובד רגשי עשיר ומעורר השראה. פעמים רבות, סבתא מוצאת את עצמה חוקרת מחדש את ערכיה, את דרכי ההתמודדות שלה עם קונפליקטים ואת המקום שלה במשפחה ובחברה.

סבתאות גם יוצרת מרחב לעיבוד תהליכים לא פתורים כמה מהעבר. נשים רבות חוות את תפקיד הסבתא כהזדמנות לריפוי – תיקון של טעויות שנעשו כהורים, יצירת קשרים בריאים יותר עם הדור הבא, והפחתת רגשות אשמה או החמצה. הסבתאות לא מוחקת את העבר, אך היא מאפשרת התבוננות מחודשת בו מתוך מקום בוגר, שלם וסלחני יותר. חוויית הסבתאות משפיעה גם על תפיסת הזמן. נשים רבות מתארות תחושת דחיפות פנימית לנצל את השנים שנותרו להן כדי ליצור זיכרונות, להעביר ערכים, ולהותיר חותם. מתוך כך, הסבתאות הופכת לא רק למקום רגשי, אלא גם למרחב פעולה – סבתות לוקחות יוזמה, יוצרות מסגרות משפחתיות, כותבות ספרים לנכדים, או פשוט נמצאות – בנוכחות מלאה, חכמה ומודעת. סבתאות איננה רק תפקיד משפחתי – היא מסע פנימי, התפתחותי, רוחני ורגשי. היא מזמינה נשים לבחון את זהותן, לחזק את עצמן, ולהיות גורם של אור, חוסן ומשמעות בתוך המארג המשפחתי והאישי גם יחד.

סבתאות והקשר עם ילדים בוגרים

אחת מהזירות המורכבות והרגישות ביותר בחיי סבתא היא מערכת היחסים עם הילדים הבוגרים – אותם ילדים שהיא עצמה גידלה, ובבגרותם הופכים להורים בעצמם. המעבר מיחסי הורה-ילד ליחסי שווים בין הורים בוגרים מהווה אתגר רגשי מורכב, במיוחד כשהתפקיד החדש כסבתא מציף דפוסים ישנים, זיכרונות הורות, ולעיתים גם תסכולים או תחושות החמצה. סבתאות דורשת לעיתים מן האם הבוגרת ללמוד להרפות, לקבל את ילדיה כבוגרים עצמאיים שמגדלים את ילדיהם בדרכם, גם אם הדרך שונה ממה שהיא עצמה בחרה.

מערכת יחסים כזו מצריכה הבנה עמוקה של תהליכי התבגרות הדדיים, לא רק של הילד הבוגר אלא גם של הסבתא עצמה. היא לומדת לוותר על הפנטזיה שילדיה ימשיכו להישען עליה באותו האופן כמו בעבר, ולהכיר בכך שהם כעת בעלי משפחות, ערכים, גבולות וחזון משלהם. תהליך ההרפיה הזה אינו קל, הוא כולל שחרור של שליטה ולעיתים גם התמודדות עם כאב פנימי – אך הוא הכרחי כדי לאפשר קשר בריא ולא חונק.

קשר כזה דורש גם שפה חדשה, פחות סמכותית, יותר שותפית. במקום עצות לא מבוקשות – הקשבה. במקום ביקורת – סקרנות. במקום ניסיון לתקן – נכונות ללוות. סבתא שמצליחה לשנות את גישתה מול הילד הבוגר, להיפתח לשיח שוויוני ולא מתגונן, יוצרת סביבה שבה יש מקום לקרבה, לחברות, ואפילו להשראה הדדית. ילד בוגר שמרגיש מוערך ולא מנותב, יפתח את הדלת לסבתא בלב פתוח.

במקרים שבהם ישנם משקעים מהעבר: פגיעות, כעסים ישנים, או תחושת החמצה – תהליך ההתקרבות בין סבתא לילד הבוגר דורש זהירות יתרה ולעיתים גם ליווי מקצועי. במצבים אלו, הסבתאות יכולה להפוך לא רק לגשר, אלא להזדמנות לתיקון מערכתי עמוק. חוויות של קרבה עם הנכדים עשויות לרכך התנגדויות, להאיר את הילד הבוגר באור חדש, ולפתוח פתח לפיוס בין הדורות.

כאשר הסבתא מצליחה לשמר זהות עצמאית, אך גם נוכחת, חומלת ותומכת, נבנית מערכת יחסים שמיטיבה עם שלושת הדורות: הסבתא, הילד הבוגר והנכד. זהו קשר שיש בו תנועה, בין קרבה למרחק, בין נתינה להקשבה, בין שורשים לכנפיים. בסופו של דבר, זו אמנות, לדעת לאהוב, בלי להחזיק חזק מדי; ללוות, בלי לנהל; להיות, מבלי להתערב. זו סבתאות שלמה, רגישה, ומבוססת על קשר עמוק של כבוד הדדי.

במערכת היחסים הזו יש פוטנציאל אדיר לקרבה, לשיתוף פעולה, להעברת חוכמה וניסיון, אך גם סיכון למתחים, אם הגבולות אינם ברורים או אם קיימים קונפליקטים לא פתורים מהעבר. הקשר האופטימלי הוא כזה שמבוסס על תקשורת פתוחה, על קבלה הדדית, על כבוד לדרכו של הילד הבוגר ועל הצבת גבולות בריאים מצד שני הצדדים. כאשר הסבתא מצליחה לשמר זהות עצמאית, אך גם נוכחת, חומלת ותומכת, נבנית מערכת יחסים שמיטיבה עם שלושת הדורות: הסבתא, הילד הבוגר והנכד.

סבתאות, כלות וחתנים, מערכת יחסים רגישה ודורשת איזון

מערכת היחסים בין הסבתא לבין בני הזוג של ילדיה החתנים והכלות- משמעותית ביותר. דינמיקה זו מעצבת במידה רבה את איכות הקשר עם הנכדים. סבתאות מיטיבה מחייבת בניית אמון עם הכלה או החתן, מתוך הבנה שהם השער דרכו מתאפשרת נוכחותה של הסבתא בחיי המשפחה. יחסי קרבה, כבוד הדדי והערכה הם תנאים הכרחיים לשיתוף פעולה פורה. עם זאת, מציאות החיים מזמנת לא פעם מתחים, קנאה, תחושת הדרה או חוסר השפעה.

למערכת היחסים הזו יש משקל רגשי משמעותי במיוחד כשמדובר בכלה או חתן שבאים מרקע תרבותי, חינוכי או ערכי שונה מזה של הסבתא. במצבים כאלה, עשויים להיווצר אי הבנות, ניגודי תפיסות, או תחושת ניכור. סבתא שמסוגלת להכיל שונות, לפעול בסבלנות ולהתעניין בכנות בעולם של הכלה או החתן, יוצרת גשר בין עולמות. לעיתים, דווקא הנכונות להניח את הדעות המוקדמות בצד היא זו שפותחת פתח לקרבה בלתי צפויה.

תחושת ה"חוץ" שחוות סבתות רבות, במיוחד כאשר הכלה היא הדמות המרכזית בניהול המשפחה, יכולה לעורר כאב ואף תסכול. עם זאת, על הסבתא להבין שהיא אינה יכולה (ואינה צריכה) לשלוט בדינמיקה המשפחתיות, אלא להשפיע מתוך נוכחות חכמה, עקבית ומכבדת. חשוב לזכור כי אמון נבנה לאורך זמן, באמצעות אכפתיות, שיח פתוח, הימנעות מהערות שיפוטיות והתמקדות במכנה המשותף: טובת הילדים.

גם הגבולות כאן חשובים, על הסבתא להבין מהו מרחב הפעולה שלה, מתי לגבות את ההורים, מתי לשתוק, ומתי להשמיע את קולה בעדינות. סבתא שמכבדת את דרכם של ההורים, גם אם אינה מסכימה עמה, משדרת ביטחון, אמון וכבוד, ערכים שמניעים את מערכת היחסים קדימה.

כאשר נבנה קשר של כבוד הדדי בין הסבתא לבני הזוג של ילדיה, מתרחש משהו עמוק: נוצרת ברית משפחתית משותפת. לא מדובר רק באהבה לילדים, אלא בבחירה מודעת לבנות קהילה משפחתית מלוכדת, שבה כל אחד תורם, שותף ומוערך. בתוך מרחב כזה, הסבתא אינה רק אורחת, אלא עמוד תווך רגשי, מחבר ומכיל, שמלווה את המשפחה לאורך כל מעגלי החיים.

על הסבתא ללמוד להתנהל בזהירות, לזהות מתי להתערב ומתי לסגת, ולהבין שהכוח האמיתי טמון ביכולת שלה להיות גמישה, מכילה, ומכבדת. כשנוצרת מערכת יחסים טובה עם החתן או הכלה, לא רק שהקשר עם הנכדים מתחזק, אלא שגם התא המשפחתי כולו נהנה מיציבות ושלווה. סבתאות חכמה יודעת להשקיע גם ביחסים הללו, לטפח אותם באמפתיה ובתשומת לב, ולבנות גשר רגשי שיתמוך במשפחה כולה.

דפנה ברקת, פסיכולוגית מומחית ליחסים בין הורים לילדים בוגרים

כאשר הקשרים בין הסבתא להורים מורכבים, או כאשר מתעוררים קשיים סביב חלוקת תפקידים, קונפליקטים בין דוריים או חילוקי דעות מהותיים – חשוב לדעת שיש מקום להתייעצות מקצועית. דפנה ברקת, פסיכולוגית קלינית מומחית ליחסים בין הורים לילדים בוגרים, עוסקת רבות בליווי תהליכים במשפחות רב-דוריות. גישתה של דפנה משלבת רגישות רבה עם הבנה עמוקה של דינמיקה בין-דוריות. באמצעות סדנאות וקורסים להורים היא מסייעת להורים ולסבים לנסח גבולות חדשים, לתקשר מתוך כבוד, ולהפוך את הסבתאות לחוויה מעצימה ולא למקור לקונפליקט. היא מאמינה שדווקא הקשר הבין-דורי יכול להפוך למשאב רגשי ולמנוף לצמיחה – אם רק לומדים לנהל אותו נכון.

דפנה ברקת פועלת מתוך תפיסה שהקשר בין הדורות ובפרט בין סבתא להורים – הוא בסיס לאיזון רגשי והתפתחות בריאה של כל המשפחה. היא מדגישה את חשיבות ההקשבה, האמפתיה וההבנה של המורכבויות שמגיעות עם תפקידי הביניים: להיות גם הורה וגם סבא או סבתא. מניסיונה הקליני הרב, היא זיהתה שלעיתים סבתאות מלווה ברגשות של בלבול, קונפליקט, תסכול ולעיתים אף אשמה. במפגשים הטיפוליים ו הקורסים הסדנאות שהיא מעבירה, היא מעניקה כלים להתמודדות עם תחושות אלו – תוך חיזוק תחושת המסוגלות והערך העצמי.

דפנה ברקת מובילה סדנאות וקורסים קבוצתיים בנושא יחסים בין הורים לילדים בוגרים, וכן על תפקידה המשתנה של הסבתא בעולם המודרני. הסדנאות עוסקות בנושאים כמו הצבת גבולות בצורה מכבדת, ניהול קונפליקטים בתוך המשפחה, תקשורת לא שיפוטית בין דורות, ואפילו ניתוח מקרים מהחיים – מתוך כוונה להעניק למשתתפים ארגז כלים פרקטי ורגשי.

ייחודה של דפנה ברקת טמון ביכולתה לשלב בין עומק תיאורטי לבין גישה פרקטית, בגובה העיניים. היא יוצרת מרחב בטוח שבו המשתתפים יכולים להביע רגשות, לשתף דילמות, ולמצוא פתרונות מעשיים שנובעים מתוך הבנה רגשית עמוקה. לא מעט סבתות שעברו תהליך איתה מעידות על שינוי אמיתי בקשר עם ילדיהן ועם הנכדים – על הפחתת מתחים, על שיח חדש שנפתח, ועל חידוש הקרבה.

בזכות פועלה, ברקת הפכה לדמות מרכזית בתחום היחסים הבין-דוריים, ומוזמנת להרצאות, כנסים והדרכות בכל רחבי הארץ. היא רואה בשליחותה לתווך בין הדורות לא רק מענה לצורך רגשי – אלא חזון חברתי רחב יותר: לבנות קהילות משפחתיות שמושתתות על כבוד, הכלה, גמישות הדדית, ונכונות ללמידה משותפת. עבור רבות, המפגש עמה.

 דפנה ברקת: קורסים סדנאות להורים לילדים בוגרים בנושא סבתאות

בהמשך לעבודתה הטיפולית והייעוצית, דפנה ברקת פיתחה מערך של קורסים וסדנאות ייחודיים המיועדים להורים לילדים בוגרים ולסבתות, המבקשות לגבש את זהותן החדשה תוך שיפור התקשורת הבין-דורית. הקורסים מתקיימים הן בצורה פרונטלית והן בזום, במתכונת קבוצתית אינטימית שמאפשרת שיח פתוח, למידה הדדית, וחוויית ריפוי אישית.

הקורסים כוללים נושאים כמו: איך להציב גבולות מתוך אהבה ולא אשמה, כיצד להתמודד עם חיכוכים סביב חינוך נכדים מבלי לפגוע בקשר עם הילדים, מהו תפקידה החדש של הסבתא בעידן של משפחות משתנות, וכיצד לבנות שיח בין-דורי שמושתת על כבוד הדדי ולא על מאבקי כוח. הדגש בקורסים הוא על פרקטיקה יומיומית: איך לנסח מסרים, איך לנהל שיחות רגישות, ואיך לשמר קשר משמעותי גם כשיש חילוקי דעות. המשתתפות מדווחות על תחושת הקלה גדולה, על הבנות חדשות לגבי מערכות היחסים במשפחתן, ועל חידוש הקשר עם הילדים והנכדים. עבור רבות, הסדנאות אינן רק לימוד – אלא תהליך אישי של העצמה, בהירות, והתחדשות. במילים אחרות – דפנה ברקת מצליחה להעניק לאנשים כלים מעשיים ליחסים טובים יותר, וגם להחזיר להם את האמון בעצמם ובקרובים להם.

סדנאות ממוקדות ליחסים בין הורים לילדים בוגרים למטפלים, יועצים חינוכיים, ועובדים סוציאליות אשר מלווים משפחות רב-דוריות.

דפנה רקת מציעה סדנאות ממוקדות למטפלות, יועצות חינוכיות, ועובדות סוציאליות אשר מלוות משפחות רב-דוריות. הסדנאות האלו מתמקדות בניתוח מקרי בוחן אמיתיים, עבודה קבוצתית, וכלים להתערבות רגשית תוך התחשבות במורכבויות של גיל, מגדר, ותפקיד משפחתי.

אשמח לעמוד לרשותכם לפרטים נוספים- דפנה ברקת: 0523397709

לחצו כאן להרשמה לקורס לחצו כאן להרשמה לסדנה