יחסי הורים וילדים בוגרים

יחסי הורים וילדים בוגרים מהווים שלב חדש ואחר במהלך שנות ההורות הארוכות והם מבקשים את ההורים לילדים בוגרים לעבור שינוי משמעותי שעשוי להחוות כקשה ומורכב. תהליך השינוי ביחסים בין הורים לילדים בוגרים הדרגתי אך מקבל תפנית משמעותית החל מהעשור השלישי של הילדים והלאה לתוך העשורים הבאים בחייהם.

מה מאפיין ילדים בוגרים?

בעשור השלישי לחייהם, ילדים בוגרים, עושים צעדים משמעותיים שמחזקים ומגדילים את תחושת העצמאות שלהם. רבים מהם יוצאים לגור מחוץ לבית, מתחילים לפרנס את עצמם, עסוקים בלימודים ומוצאים את הכיוון המקצועי שלהם. חלקם יוצאים לטיולים ומסעות ארוכים מעבר לים ובמשך חודשים או אפילו שנים רחוקים מאד מהמשפחה. ילדים בוגרים נכנסים בעשור הזה לזוגיות משמעותית יותר, או לפחות מגלים יותר עניין בכך ובנכונות להקים משפחה. בעשורים הבאים גם יתווספו בני ובנות זוג קבועים, תתפתח קריירה, תבנה יציבות כלשהי כלכלית, ייוולדו ילדים ותבנה משפחה גרעינית חדשה מחוץ, ולפעמים גם הרחק, מבית ההורים. הילדים הבוגרים יפנו את מירב תשומת הלב שלהם למשפחה החדשה שלהם ולעיסוקים השונים שלהם ובמידה רבה, בהדרגה, ההורים שהיו מרכזיים מאד בחייהם, יזוזו מהמרכז לפריפריה. ילדים בוגרים פחות ופחות תלויים בהורים לצורכיהם הבסיסיים, הם יכולים להיעזר בהורים אך לא באמת חייבים את עזרתם. הם כבר לא במצב הישרדותי וגם ברוב המקרים בהם הורים תומכים בילדיהם הבוגרים, התמיכה לא הכרחית כפי שהיה בעבר בילדותם. השינוי הזה במידת התלות ואופי התלות של ילדים בוגרים, משפיע על היחסים ומבקש מההורים להתמקם מחדש מול ילדיהם הבוגרים. זה כבר לא זמן לחינוך והתערבות, זה כבר לא זמן לנכון ולא נכון, זה זמן למצוא דרך מלך ליחסים הדדיים יותר. חשוב לציין שלמרות שבפועל ילדים בוגרים יכולים לדאוג לעצמם, לפעמים הם יתפסו כמובן מאליו שהוריהם צריכים ואף חייבים לעזור להם. הדבר יוצר מצב מבלבל שבו הם נשענים על ההורים אך מסרבים להמשיך ולקבל מהם הורות מתערבת בחייהם. הורים רבים לילדים בוגרים, מגיבים לחוויה הזו בכעס ובתסכול רב.