הורים לילדים בוגרים

מה קורה לנו כשהילדים להורים בוגרים לא מספיק שומרים על קשר ומה ניתן לעשות?

אחת התחושות הכואבות ביותר שהורים לילדים בוגרים חווים היא התחושה ששכחו אותם, שהילד כבר לא זקוק להם והוא נראה להם זר ומרוחק. אחרי שנים של דאגה, חינוך, תמיכה רגשית וכלכלית, הורים מוצאים את עצמם עומדים בפני ילדם הבוגר שהפך לאדם עצמאי, אולי כבר הקים משפחה משלו והוא מתנהג באופן שונה לגמרי מהאופן שבו נהג בקשר שהיה להם בעבר. תחושה זו לא רק מערערת את המערכת המשפחתית, אלא גם משפיעה עמוקות על ההורים לילדים בוגרים, שמרגישים שאיבדו את מקומם בחייו של הילד הבוגר. אני מפרטת במאמר זה את הרגשות השונים שהורים חווים כשהילד לא מספיק שומר על קשר.

מהם הרגשות שהורים לילדים בוגרים חווים כשהילד הבוגר אינו שומר על קשר?

שנים רבות כהורים אנחנו לוקחים חלק פעיל ומרכזי בחיי הילדים שלנו והנה פתאום כשקורה מה שבשבילו גידלנו את הילדים-שיהיו עצמאיים ויבנו את חייהם באושר אנחנו מרגישים רגשות אמביוולנטיים ביחס לגדילה הזו. לצד השמחה לראות אותם עצמאיים, אנחנו גם מרגישים פתאום שאנחנו מאבדים את הילדים הבוגרים שלנו ומציפות אותנו תחושות של כאב וגעגועים. אף שהאובדן הזה הוא לא בהכרח פיזי כי הילד יכול לגור ממש לא רחוק מאיתנו, אנחנו חווים לא פעם אובדן רגשי.
הילד הבוגר שגדל, ועזב את הבית עסוק בהקמת משפחתו החדשה, עסוק בבניית הקריירה שלו ונראה שהוא כבר לא זקוק לאותו סוג של תמיכה שנתנו לו בעבר. הוא פונה לדרכו ואנחנו מרגישים פחות ופחות חשובים לו, מבינים ומתקשים לעכל, שאיבדנו את המקום המרכזי שהיה לנו בחייו וזה כואב. לא מעט פעמים אנחנו תופסים את ההתנהגות הזו כ"נטישה" כשקשה לנו לקבל שלא בהכרח מדובר בחוסר הערכה או אהבה. כשאנחנו הורים לילדים בוגרים, עוברים מהמרכז לפריפריה אנחנו בליית ברירה מוותרים על מעמדנו העוצמתי הייחודי כל כך בחיי ילדינו וזו תחושת אובדן מובנת ולגיטימית שלא פשוט להתמודד איתה.

מהם רגשות של דחייה או חוסר ערך שהורים לילדים בוגרים חווים?

מעבר לתחושת האובדן, כשאנחנו ההורים לילדים בוגרים, מבינים שהילד אינו זקוק לנו כפי שהיה זקוק לנו בעבר אנחנו מרגישים לפעמים דחויים. תהליך ההתרחקות של הילד הבוגר, מתרחש בהדרגה ולעיתים גם באופן שמפתיע אותנו ובמיוחד כאשר הילד בוגר ומתנהל בכוחות עצמו בצורה שלא תמיד מתאימה לציפיות שלנו. זה יכול להתבטא בכך שהילד הבוגר כבר לא שואל את דעתנו לגבי החלטות חשובות שהוא מקבל, לא משתף אותנו בחוויותיו האישיות, פחות מתייעץ וגם לא מגיע לבקר כפי שהגיע בעבר, במצב הזה הורים לילדים בוגרים עשויים להרגיש לא רק כאב אלא גם תחושת חוסר ערך. אחרי שנים שבהן היינו הדמויות המרכזיות והמנחות בחיי הילדים שלנו אנחנו מרגישים מיותרים או אפילו זרים. תחושות אלה שחשים הורים לילדים בוגרים, עשויות להוביל להאשמות עצמיות, מהסוג של: האם לא היינו הורים טובים מספיק? או איפה טעינו? האשמות אלו מעמיקות את הכאב, במקום להקל עליו. פעמים רבות, תחושת הדחייה הזו מצד ילדינו הבוגרים גם מתערבבת עם תחושת חוסר אונים. שכן אנחנו לא יודעים איך להתנהל מול הילדים הבוגרים שלנו שנראה לנו שהשתנו כל כך וקשה לנו שהם כבר לא מאפשרים לנו להעניק את מה שהיינו רגילים להעניק.

הורים לילדים בוגרים חווים פרשנות של חוסר אהבה או חוסר אכפתיות

פעמים רבות הורים לילדים בוגרים, עשויים לפרש את ההתרחקות של הילדים הבוגרים כעדות לכך שהם לא אוהבים אותנו מספיק ובוודאי לא מעריכים את כל מה שעשינו עבורם. אנחנו מרגישים שבמשך שנים רבות השקענו ונתנו את מלוא תשומת הלב לילדינו ועכשיו לא מגיע לנו יחס כזה.
תחושת העלבון וההשפלה שאנחנו עשויים לחוות, קשה מנשוא ונראה לנו שהילדים הבוגרים שלנו ממש כפויי טובה. החוויה הזו מטעינה את הקשר במתח רב ועשויה ליצור ביננו ובין הילדים הבוגרים ממש כעין קיר חוצץ שכולו כעס ואכזבה עמוקה. אחת הפרשנויות השכיחות שלנו ההורים לילדים בוגרים, למצב הזה היא שהילדים הבוגרים לא רוצים אותנו יותר בחיים שלהם ואנחנו רק מפריעים להם. הורים לילדים בוגרים עשויים לחשוב שהם ממש לא זקוקים לנו כי יש להם דברים אחרים חשובים יותר ואנחנו פשוט מיותרים. החשיבה הזו נובעת מפרשנות שמחברת באופן אוטומטי בין תוצאה לסיבה. במקרה הזה אנחנו ההורים לילדים בוגרים, עוורים למגוון האפשרויות ואומרים לעצמנו שאם הילדים הבוגרים לא שומרים על קשר, כפי שהיה בעבר, ברור שהם כבר לא אוהבים אותנו ולא איכפת להם מאיתנו.
כאשר זו הפרשנות שלנו נפגע עד עמקי נשמתנו ונעלב במיוחד. העלבון שלנו עשוי להוליד ביקורת וכך ייווצר מעגל שמזין את עצמו- ככל שאנחנו ההורים לילדים בוגרים פגועים ונעלבים יותר ומשדרים מסר כזה לילדינו כך הם מתרחקים יותר ואנחנו מפרשים זאת כסימן נוסף לחוסר אהבה וחוסר אכפתיות.

מה כוללים רגשות של תסכול ופחד מהעתיד שהורים לילדים בוגרים חווים?

כשאנחנו ההורים לילדים בוגרים חווים את האובדן והקושי להבין את הילד הבוגר שלנו, כשאנחנו לא מצליחים להתקרב אליו כפי שהינו רוצים, מתגנב לליבנו ביתר שאת הפחד מהעתיד. אם הילד הבוגר אינו זקוק לנו עכשיו, מה יקרה כשנתמודד עם אתגרים עתידיים כמו בריאותנו שעשויה להידרדר, מה יקרה כשנרגיש בודדים? נאבד את בן/בת הזוג? ובכלל כיצד יראו היחסים עם הילדים הבוגרים שלנו עמוק לתוך ההזדקנות שלנו? האם הילדים הבוגרים יהיו שם בשבילנו? האם ידאגו לנו ויהיה לציינו יידע להיענות לצרכים הרגשיים או המעשיים שלנו?

מה יכולים הורים לילדים בוגרים לעשות כאשר הילדים הבוגרים אינם שומרים על קשר?

• השלב הראשון בתהליך ההתמודדות עם התחושה שהילד הבוגר כבר לא זקוק לנו הוא להבין שהתהליך הזה הוא טבעי. עצמאות של הילדים הבוגרים שלנו היא הדבר שלשמו גידלנו אותם וההתרחקות שלהם היא חלק מהמסע שלהם לגדול לתוך החיים שלהם. כבר בסיפורו של אברהם אבינו אנחנו פוגשים את- לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך. הדבר הזה נאמר לאברהם כשהוא בוחר בדרך חדשה.
• בעצם חשוב שנכניס פרשנות אחרת שתגיד לנו ההורים לילדים בוגרים שלא מדובר במהלך שמכוון כלפינו ונגדנו אלא במהלך שמכוון לטובתם של הילדים הבוגרים שלנו מתוך הסכמה שלהם לתת מענה לצורך הטבעי לגדול ולפרוש כנפיים.
• מה שנחווה על ידינו ההורים לילדים בוגרים כפגיעה בערך שלנו, נחווה כחוסר הערכה וחוסר אהבה כלפינו הוא בעצם תהליך של התפתחות והתבגרות שכל אחד מאיתנו עובר במהלך חייו, כולל ילדינו הבוגרים.
• חשוב שנפסיק להסתכל על התנהגות זו של ילדינו הבוגרים כהתנגדות או דחייה, ונסכים לקבל שזו תנועה טבעית שכרוכה אצל ההורים לילדים בוגרים באובדן וכאב אבל היא לא דווקאית ומכוונת לפגוע בנו.
• אנחנו ההורים לילדים בוגרים, יכולים לשתף את ילדינו הבוגרים בתחושת החסר שאנחנו חווים ולספר להם שאנחנו מתגעגעים אליהם. תמיד נוכל גם לבדוק עם ילדינו הבוגרים אם נוכל לייצר איזו רוטינה שתתן לנו תחושה טובה יותר. שיחה פתוחה בלי הפניית אצבע מאשימה כלפי הילדים הבוגרים יכולה לאפשר להם להרגיש פחות מאוימים, לשתף יותר ולהזמין אותנו ההורים לקחת חלק גדול יותר בחייהם.
• לחוות ביחד עם הילדים הבוגרים את השינוי הדרמטי זה אקט מקרב. חשוב שנדע שהילדים הבוגרים שלנו חווים גם הם את השינויים וגם להם יש מידי פעם פחדים, כאב ותחושה של אשמה על התרחקותם.
• נקודה משמעותית מאד נוספת קשורה גם ליכולת שלנו ההורים לילדים בוגרים, לשמור על גבולות בריאים שיאפשרו לא רק להם אלא גם לנו לקחת קצת מרחק למשל סביב עודף אחריות או סביב הרצון שלנו להתפתח עכשיו כשיש לנו יותר זמן, לחזור ולטפח את הזוגיות שלנו ולממש את מה שחלמנו עליו.

מודל תנאים של חיבה להתמודדות עם קשר בין הורים עם הילדים הבוגרים?

יחסים בין הורים לילדים בגיל המבוגר הוא תופעה מורכבת הנוגעת בעומק הקשר המשפחתי ומעלה שאלות רגשיות ואתיות עמוקות. באמצעות הבנה מעמיקה של שורשי התופעה, עבודה על מודעות עצמית ופיתוח שפה חדשה וגישה חדשה לקשר תפתח תקווה ואפשרות ממשית לשינוי הקשר. המודל מתמקד בבניית תשתית עמוקה של הבנת היחסים עם ילדים כמסע של התפתחות לאורך החיים. המודל מספק שפה חדשה שפותחת פתח להקשבה עמוקה, יכולת לתת תיקוף רגשי, ומתן מקום לשיח פתוח בין ההורה לילד. המודל מדגיש כי שינוי והתחדשות בקשר מחייבים יצירת מרחב בטוח, חוויות חיוביות חדשות, שיכולות לעזור לשנות דפוסים ישנים ולהשיב את האמון. תהליכי פיוס משפחתיים יכולים להוביל לחוויה משנת חיים של ההורים והילדים הבוגרים. הבנה של רגשות הצד השני, הכרה נכונות לזוז מהמקום ייצרו דינמיקה משפחתית אחרת, בריאה ומיטיבה. התקרבות והשפעה הורית מיטיבה

דפנה ברקת פסיכולוגית קלינית להורים לילדים בוגרים

שמי דפנה ברקת ואני פסיכולוגית קלינית מומחית, עוסקת שנים רבות ביחסים בין הורים לילדים בוגרים וגם בריחוק ונתק בין הורים לילדיהם הבוגרים. כדי לייצר קשר ויחסים בין הורים לילדים בוגרים ולהביא לריפוי היחסים בעת נתק, פיתחתי בשותפות מודל שנקרא 'תנאים של חיבה' שמשמש כ"וויז" להבנת היחסים בין הורים לילדים בוגרים, המודל, נוגע בעומק האתגרים הרגשיים שבין הורים וילדים בוגרים ונותן כלים לשינוי וריפוי היחסים בין הורים לילדים בוגרים. אני מזמינה אתכם ההורים ללמוד איתי יחד בקורס או בסדנה שיקרבו אתכם לילדים שלכם. זו הזדמנות פז לשנות את כל מה שחשבתם על הקשר עם ילדיכם הבוגרים ולפעול בו מזוויות חדשות. בואו לפתוח את הלב להוריד שכבות של אשמה ובושה הקשורה למרחק שנוצר עם הילדים הבוגרים. בואו נצא יחד מהעלבון ונשחרר את הכעס. בואו ללמוד איתי איך להתקרב לילדים הבוגרים, לייצר תקשורת טובה ולהחזיר אותם הביתה לקשר אתכם. בואו כי אתם רוצים להרגיש טוב יותר ומגיע לכם.!

לחצו כאן לפרטים נוספים על הקורס