לאהוב את ההורים

הם כל כך שמחים כשאני באה לבקר.
הם בני 87 אני בת 57.
אמא שלי הכינה ביזבז ממש בשבילי . ביזבז זה תבשיל ירקות מלא חצילים ופלפלים טעים כמו שרק אוכל של אמא יכול להיות.
ליקקתי את האצבעות אחרי שטבלתי חלה טריה בביזבז החושני הזה.

היא כבר לא מבשלת כמעט אבל כשהיא יודעת שאני באה , היא כל כך רוצה לשמח אותי ועומדת וטורחת למרות כאבי גב נוראיים ורגלים שכבר לא רוקדות.

אבל מה שעוד היה בביקור הזה זו אהבה גדולה שמילאה אותי, כזו שלא פגשתי כלפייהם כל כך הרבה שנים.
ראיתי כמה יפים הם, כמה טובים הם, כמה מאמץ הם עשו תמיד כדי שיהיה לנו, לי ולשלושת האחים שלי טוב.
ותאמינו לי היו הרבה רגעים בחיי שכעסתי עליהם התאכזבתי מהם ואפילו לא הבנתי מה לי ולהם.

ביום רביעי ראיתי את הכוונות הטובות.

ראיתי כשנולדתי הם היו רק 6 שנים בארץ, מהגרים בתחילת שנות ה30 שעזבו הכל מאחריהם ובאו לכאן, מתמודדים עם חולות ומעברה ושפה ופרנסה להם ולהוריהם(הסבים והסבתות שלי לא דיברו עיברית אף שחיו כאן מעל 20 שנים).
ראיתי את החבילות הענקיות שקיבלתי כשהייתי בצבא ואת הנסיעות הארוכות שעשו כשבאו לבקר בכל מקום שגרתי בו.

ראיתי את החברים שהזמנתי לארוחות שישי בלי לשאול אם אפשר, שתמיד התקבלו בשמחה.

ראיתי את הפרידה שלי מחבר, שלוותה בכך שהרכב הלך איתו גם כן ואת אחי מגיע אלי עם רכב טרנטולה נפלא ואומר לי זה מאבא…

ראיתי המון דברים כאלו והתרגשתי.

ראיתי גם הרבה רגעים קשים שבהם חשבתי שלא מבינים אותי, רגעים שכעסתי וצעקתי . ראיתי רגעים שכילדה היו כואבים, מעליבים, משפילים עבורי.

ראיתי הכל.
ראיתי את המרחב המורכב הזה שביני ובינם ועכשיו רק אהבתי אותם.
את האנושיות, הפגיעות, הילדים שהם, האנשים שהם.
אני רואה אותם ושמחה שאני מצליחה עכשיו בעודם בחיים לראות ולחבק.

הורים וילדים קשר כל כך מורכב הרגשתי זכיה בפיס לשבת כך אצלם ולאהוב אותם. תראו בתמונה כמה הם יפים

אני מזמינה אתכם להצטרף אלי ללמוד את המודל-'תנאים של חיבה' לפיתוח תודעה חדשה בקשר בינכם לבין ילדיכם. בואו לא תצטערו! (לדף הקורס לחצו כאן)