איך הגענו למצב הזה?

תגידו גם אתם חווים לפעמים אי נחת, זהירות, עלבון כשאתם פוגשים את הילדים הגדולים שלכם??

לפעמים זה ילד אחד שקשה מולו ולפעמים גם יותר.

הילדים כבר מבוגרים מנהלים חיי משפחה משלהם, יש להם בת /בן זוג ואולי גם ילדים שאליהם הם מפנים את רוב המשאבים שלהם ואולי אתם מרגישים גם קצת אווטסיידרים?
מרגישים לא פעם, שהצורך העיקרי שלהם פונקציונאלי כלכלי או בתפקיד שמרטפות לנכדים?

ואולי בנוסף הילדים שלכם מפנים כלפיכם טענות וכעסים על האופן שבו גידלתם אותם? לא מסכימים שתתערבו להם?

תגידו גם אתם מרגישים שהם מאוכזבים מכם ואתם שומעים לא מעט אמירות מצד הילדים כמו: "לא הייתם שם כשהיינו צריכים אתכם"… "העדפתם את אחותי"… "הייתם כל כך קשים אלי, רק דרשתם"… "אף פעם לא הייתם מרוצים ממני."?

אולי המצב הזה מעורר בכם עצב גדול, תסכול או כאב ומעורר בכם שאלות רבות כגון: מה תפקידי כהורה? האם יש בי צורך? מה מותר לי להגיד? האם אני רצוי? ועוד…

 ברמה הקונקרטית עולות שאלות כמו : "למה הבן שלי לא מדבר איתי?"… למה הבת שלי מדברת אלי בזלזול כזה?"… "הבן שלנו דווקא אוהב אותנו… זו בטח הכלה שמרחיקה… תמיד עזרנו, גם עם הנכדים… ועכשיו כשאנחנו יכולים פחות הם נעלמים.

גם אתם שואלים: "מה עשינו שזה מגיע לנו אחרי כל השנים בהן רק נתנו כל מה שיכולנו?"

אתם כואבים כי הרי יש סיכוי שמה שהיה הכי חשוב לכם כל החיים זו המשפחה שלכם ועכשיו אתם אומרים: מה זה? איך הגענו למצב הזה?

אם משהו מכל מה מה שנכתב כאן מדבר אליכם, אתם ממש נורמלים. אתם חווים את מה שקורה לא פעם ביחסים בין הורים וילדים מבוגרים.

זה קורה להרבה מאד הורים אבל אין סיבה פשוט להרגיש כך ולוותר, לשקוע לעצבות או להתרחק ולהזהר. 

אחרי שעשיתם כם מה שיכולתם והשקעתם כל כך הרבה מאמץ בגידול הילדים, ממש לא מגיע לכם להבלע לתוך הרגשות הכואבים האלו.

בדיוק בשבילכם פיתחנו מודל מרתק שנקרא-׳תנאים של חיבה׳ אותו אני מלמדת בקורסים שלי.

מאות הורים כבר עשו איתי דרך וחייהם השתנו.

תקשיבו לנאוה, שרית ושלי שחוו את השינוי הזה:

אני מזמינה אתכם להצטרף אלי לעשרה מפגשים משני חיים. אל תשארו לבד (לדף הקורס לחצו כאן)